<h1>פסקי הרי"ד — שבת</h1>
<h2>דף כ:</h2>
[שבת קל"ו ע"א] אמ' אביי נפל מן הגג או אכלו ארי דברי הכל חי הוא, כי פליגי בשפיהק ומת, מר סבר חי הוא ומר סבר מת הוא. והא רב פפא ורב הונ' בריה דרב יהושע איקלעו לבי רב אידי בר אבין ועבד להו עגלא תילתא ביום שבעה, ואמ' להו אי איתרחיתו עד לאורתא הוה אכלינן מיניה, השתא לא אכלינן מיניה. אלא בשפיהק ומת דברי הכל מת הוא, כי פליגי דנפל מן הגג ואכלו ארי, מר סבר חי הוא ומר סבר מת הוא. פי' רבנן סברי זיל בתר רובא, ורוב נשים יולדות בן קיימ', ורשב"ג אזיל לטעמ' דחייש למיעוטא, כדמוכח בפרק ג' דבכורות בהלוקח בהמה מן הגוי. רב אשי איקלע לבי רב כהנא, שכיב ליה ינוקא בגו תלתין, חזייה דיתיב ומתאבל עליה. אמ' ליה ולא סבר לה מר להא דאמ' רב יהודה אמ' שמואל הל' כרשב"ג, אמ' ליה קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו.
<h2>דף כה.</h2>
[שבת ע"ד ע"ב] ת"ר, התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות. פי' הכנף הוא ארוך ואין נוצה בכולו, קוטם וחותך ראשו שאין בו נוצה ומשליכו, ואותו שיש בו נוצה מורטו. אמ' ריש לקיש תולש חייב משום גוזז, קוטם חייב משו' מחתך, ממרט חייב משום ממחק. פי' קוטם את הכנף ומשליך הרך שלו וממרט נוצתו והוא צריך לקשה שבו לעשות ממנו כדי כרכר. ומשום הכי אמ' ממרט משום ממחק, שהוא ממחק את הקשה הצריך לו, דאילו לנוצה הוא צריך מאי ממחק איכא, אלא ודאי לקשה שבו הוא צריך. ולקטום את כנף העוף מבית שחיטתו ביום טוב אמרי' בבכורות בפרק הלוקח בהמה מן הגוי דהויא [פלוגתא] דרב ושמואל, דלרב דאמ' הלכ' כר' יהוד' דדבר שאין מתכוין [אסור] אסור, ולר' שמע' דאמ' דבר שאין מתכוין מותר מותר. והתולש את הכנף כדי לגלות בית השחיטה דבר שאינו מתכוין הוא, דאי זה תולש דהוא גוזז הוי דבר שמתכוין, הני מילי כי צריך לכנף או לצמר דומיא דזומר וצריך לעצים שחייב (וצריך) משום קוצר, אבל אם אינו צריך לעצים אינו חייב משו' קוצר. והכא נמי אם הוא צריך לצמר או לכנף כי הכא חייב משום גוזז, ואי לא מתכוין אלא לגלות בית השחיטה אין זה גוזז ופטר ר' שמעון, והל' כר' שמע'.
<h2>דף לג:</h2>
[שבת ק"י ע"ב] תניא, מניין לסירוס באד' שהוא אסור, שנ' ובארצכם לא תעשו ובכם לא תעשו. פי' קרי ביה לא תיעשו. ואע"ג (דמימלא) [דממילא] אסור. פי' אע"פ שאינו מתכוין לסרס עצמו אלא הוא שותה לרפואה ומחמת אותו המשקה הוא נעקר ומסתרס אסור, ואע"פ שהוא סריס כבר אסור. דאמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוחנן הכל מודין במחמץ אחר מחמץ שחייב ומסרס אחר מסרס שחייב, שנ' וכרות ונתוק אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן. פי' כורת שאינו נותקן לגמרי אלא כורתן ומניחן בכיס, ונותק הוא שמנתקן לגמרי, ואע"פ שהוא זקן שכבר בטל מלהוליד אסור. דאמ' ר' יוח' הם הן החזירוני לנערותי. פי' רפואות השנויין במי שאחזו קורדייקוס, וכיון שיש תקוה לזקן לחזור לנערותו אסור לו לשתות כוס עיקרין שנעשה בו עקור ואע"פ שמתכוין לרפואה.
<h2>דף לו.</h2>
[שבת קמ"ה ע"א] אמ' רב חייא בר אשי אמ' רב דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זתים וענבים בלבד, וכן תנא דבי מנשה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד. פי' הני דאורחיהו בהכי הוי תולדה דדש וחייב עליהן חטאת, אבל שאר סחיטת פירות, דלאו אורחייהו בהכי, לא מיחייב עלייהו חטאת ואינן אלא פטור אבל אסור. ולא פליגא הא אדר' יוח', דהא לא מיירי אלא במשקין הנסחטין מן הפירו', ששום משקה מהן אינו חשוב אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. אבל כבשין ושלקות שבלעו משקה חשוב, אע"ג דמעלמא קא אתי, חייב חטאת הוא, דלא שנא לר' יוח' משקה דאתי מעלמ' למשקה היוצא מגופו. [ע"ב] ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד. איבעיא להו עד מפי עד לעדות בכור מהו. פי' בכור ביד כהן, שנתנו לו יש' שלם בלא מום, ונפל בו מום ביד כהן, וקיימלן בבכורות נחשדו כהנים להטיל מום בבכור, ואינו נאמן לומר מום זה נפל בו מאיליו כדי שישחטנו ויאכלנו במומו, וצריך להביא עדים, ואמרינן שעד אחד ואפי' אשה כשירה לעידות זו. רב אתי אסר ורב אשי שרי. אמ' ליה רב אתי לרב אשי והא תנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעידות אשה בלבד, אימא לעידות שהאשה כשירה בלבד. רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור, קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרי. ומסיק תלמודא היל' עד מפי עד כשר לבכור.
<h2>דף לח.</h2>
[שבת פ"ג ע"ב] מתני'. מניין לספינה שהיא טהורה, שנ' דרך אניה בלב ים. פשיט', אניה בלב ים היא. הא קמ"ל כים, מה ים טהור אף ספינה טהורה. תניא, חנניה או' נלמדה משק, מה שק מיטלטל מלא וריקם אף כל מיטלטל מלא וריקם, לאפוקי ספינה דאינה מיטלטל' מליאה וריקנית. מאי ביניהו, איכא ביניהו ספינה של חרס, מאן דאמ' דרך אניה בלב ים הא נמי אניה בלב ים היא, ומאן דאמ' משק הנך דכתיבי גבי שק הוא, דאי מיטלטל מלא וריקם אין, ואילא לא, דהיינו ספינה של עץ, לאפוקי ספינה של חרס דאע"ג דאינה מיטלטלת מליאה וריקנית טמאה. אינמי ספינת הירדן איכא ביניהו, מאן דאמ' דרך אניה בלב ים הא נמי אניה בלב ים היא. פי' שהנהר נמי טהור כמו הים. ומאן דאמ' מיטלטל מלא וריקם, הא נמי מיטלטלת מליאה וריקנית היא, דתניא חנניה בן עקביה או' מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה, מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה אל הים.
[שבת קכ"ג ע"ב] מתני'. קנה שלזיתים אם יש בראשו קשר מקבל טומאה, ואי לאו אינו מקבל טומאה, ובין כך ובין כך ניטל בשבת. פי' הזיתים לאחר מסיקתן צוברן במעטן ומתחממ' שם ומתבשלין, כדי שיהא שמנן נוח לצאת, ויש לו קנה להפך בהן, ובודקן אם נגמרה מלאכתן לטוחנן בבית הבד, אם יש בראשו קשר הוא הפקק שלקנים הקשר משוי ליה מנא ומקבל טומאה, ואם לאו אינו מקבל טומאה. ובין כך ובין כך ניטל בשבת, דחזי להוריד בו בגדים ממקום תלייתן ולהעלות בו בגדים. ומקשה, פשוטי כלי עץ הוא, ופשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה, דדומיא דשק בענן. פי' שאע"פ שהקנה הוא חלול אין משתמשין תוך חללו. תנא משמיה דר' נחמיה, בשעה שמהפך זתים הופכו ורואה בו. פי' בראש הקשר מבחוץ נשאר מן השמן מעט, ובו בודק אם ראויין הן להיטחן, והוא חשיב בית קיבול.
<h2>דף מב.</h2>
[שבת קל"ו ע"ב] ור' יהודה מתיר באנדרוגי'. אמ' רב יהוד' לא לכל אמ' ר' יהודה אנדרוגינס זכר הוא, שאם אתה או' כן בערכין יערך. ומנלן דלא מיערך, דתניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינס, וסתם סיפרא ר' יהודה. ומאי שנא גבי מילה, דכת' המול לו כל זכר. ואין הלכ' כר' יהודה, דיחיד ורבים הלכה כרבים.
